הוא סגנון תוכנה ארכיטקטוני למימוש שירותי רשת.
הרעיון העיקרי הוא הגדרת משאב שמצבו עובר שינוי כתוצאה מהאינטראקציה בין מספק השירות והצרכן.
הרעיון העיקרי הוא הגדרת משאב שמצבו עובר שינוי כתוצאה מהאינטראקציה בין מספק השירות והצרכן.
התפיסה הארכיטקטונית ב-REST היא תפיסת שרת-לקוח. הייחוד של REST הוא בכך שהתוכן המועבר מהלקוח לשרת הוא ייצוג של משאב. המונח משאב בהקשר
זה הוא מונח כללי ורחב. כל מושג קוהרנטי יכול להיות משאב. הייצוג נעשה באמצעות מסמך
המתאר את המצב של המשאב. בדרך כלל המסמך המתאר את מצב המשאב הוא מסמך XML.
משאב (Resource) הוא המושג העיקרי ב-REST. לכל
משאב יש ייצוג (Representation).
הייצוג יכול להיות מספרי או גרפי. היישום מבצע מניפולציות
במשאב באמצעות שינויים בייצוג שלו. כך למשל ייצוג של מעגל עשוי להיות ייצוג גרפי של
נקודה מרכזית ורדיוס, אבל יכול להיות גם שלושה ערכים מספריים בפורמט של CSV.
לצורך ביצוע אינטאראקציה עם המשאב היישום צריך לדעת
רק את זיהוי המשאב ואת הפעולה שהוא מעוניין לבצע. הוא אינו צריך לדעת על מצבים קודמים,
נתונים בזיכרון מטמון ושרתים מתווכים כגון שרת פרוקסי. הסיבה לכך היא שכל המידע נשמר
בשרת. האפליקציה חייבת להכיר את הפורמט בו מועבר הייצוג של המשאב. פורמט זה הוא בדרך
כלל מסמך ב-XML,
ב-HTML
או ב-JSON, למרות שהוא יכול להיות גם טקסט או תמונה.
REST
פותחה במקביל ל-HTTP 1.1. למרות זאת REST היא ארכיטקטורה כללית הניתנת למימוש גם בסביבות אחרות ולא רק תחת HTTP.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה